שבעה הרגלים של אנשים אפקטיביים

כמה פעמים בחיים מצאנו את עצמנו במצב בו היינו בטוחים שאנחנו לא יכולים לשנות משהו בתוכנו,

או פתאום מאמינים שלא נוכל לשלוט ברגשות שלנו, או מגיבים בצורת "זה אני", "אין מה לעשות" וכד‘?

ובכן – טעינו. אנחנו אחראים על חיינו ובכך גם אחראים על התגובות וצורת הפעולה שלנו.

אחת היכולות החשובות שלנו, כבני אדם, היא היכולת לתכנת את עצמנו ולהגדיר כיצד נגיב לגירויים שונים

בשונה לדוגמה, מבעלי חיים. כלומר, שבמקום שרק נגיב למה שקורה סביבנו, יש לנו את היכולת לשנות את

מה שקורה פרואקטיבית.

אנשים פרואקטיביים יוצרים את המזג האוויר של עצמם. הם לוקחים אחריות על חייהם ויוצרים החלטות על צורת התנהגותם. הם אומרים "בוא נמצא פתרון לבעיה הזו" או "החלטתי ש…".

דרך אחרת להבין את ההבדל בין שני הגישות השונות היא לדמיין עיגול גדול ובתוכו עיגול קטן. העיגול הגדול הוא "עיגול הדאגות" שלך, שמייצג את כל הדברים שאתה דואג מהם – מהתשלום על חשמל עד למלחמת עולם. העיגול הקטן הוא "עיגול ההשפעה" שלך, שמציג את כל הדברים שבאמת אתה יכול לעשות משהו לגביהם. אנשים פרואקטיביים מתרכזים בעיגול ההשפעה שלהם ובוחרים לעבוד על הדברים שבשליטתם, בזמן שאנשים ריאקטיביים מתרכזים בעיגול הדאגות שלהם, מתוסכלים מדברים שאינם יכולים לשנות – והתוצאה? מעגל ההשפעה שלהם מתקצר.

יש לך את הכוח לבחור מה קורה במרחב הקטן שבין הגירוי לתגובה שלך, מה שאומר שאתה יכול לשנות את ההתנהגות והרגשות שלך. התחייב ל30 יום בהם תהיה פרואקטיבי, כל פעם שיהיה גירוי חיצוני שדורש את התגובה שלך, תנשום ותחליט איך להגיב נכון. כך תרחיב את מעגל ההשפעה שלך.

בכל פעם שאתה עושה פעולה מסוימת, אתה עושה אותה פעמיים: אחת בראש שלך, כשאתה מדמיין אותה, ואז פיזית כשאתה עושה את אותה.

לדוגמה, כשאתה מחליט לבנות בית אתה קודם כל מדמיין איזה סוג של בית אתה רוצה, יוצר תוכניות לעיצוב, לחדרים ולגינה, הכל לפני שאפילו לבנה אחת הוצבה במקום. אם לא היית לוקח את הזמן לעשות את זה, הבנייה עצמה סביר להניח הייתה יוצרת בלאגן ויקרה: בלי תכנית לעקוב אחריה, יהיו ללא ספק טעויות בדרך כמו לשכוח להשאיר מקום למדרגות בין הקומות.

וזה למה זה קריטי שהסוף הרצוי יהיה מוכן ובנוי בראש שלך לפני שאתה מתחיל כל פעולה.

אז כאשר אתה בעבודה או בבית, קח את הזמן לדמיין ולתכנן בראש. זה הרבה יותר

פרודקיבי להשקיע זמן בהכנת פעולה ולדמיין את התוצאה מאשר פשוט לפעול, סביר להניח

לכיוון הלא נכון. בשביל להתחיל, שאל את עצמך על פרויקטים שהולכים לעלות וכתוב לעצמך

מה בדיוק התוצאות שאתה רוצה ואיזה צעדים תקח בשביל להשיג אותם.

אפילו ביהדות נוכל לראות את זה קורה: "דע מאין באת ולאן אתה הולך" – חשוב שנדע לאן

אנחנו מכוונים ואיך זה נראה בדיוק ומשם למקד את כל הפעילות שלנו סביב אותה מטרה.

דמיין שאנחנו הולכים 40 שנה קדימה בזמן, ולצערך, נפטרת. קח את הזמן לדמיין את הלוויה

של עצמך. דמיין את האנשים האהובים שלך נותנים הספדים. עכשיו שאל את עצמך מה

היית רוצה שהם יגידו. איזה סוג של בן אדם היית רוצה שיזכרו אותך?

הרבה אנשים מבזבזים את הזמן שלהם לקראת מטרות שלא באמת משנות להם, בגלל

שהם בחיים לא עצרו בשביל להגדיר אותם כמו שצריך. אחת השיטות היעילות להמנע

ממטרות כאלו הם לשאול את עצמך בדיוק את מה שדמיינת למעלה, איך תרצה להיזכר?

לאחר מכן השתמש בתשובות שלך לכתיבת משימה אישית, בה תגדיר איזה סוג בן אדם

תרצה להיות, מה אתה מקווה להשיג בחייך, והערכים שלפיהם אתה הולך.

עכשיו כשיש לך מטרה, כל מה שתצטרך בשביל להביא אותה למציאות זה לחיות אותה, מבחוץ ומבפנים.

נכון שבימינו באמצע מהלך החיים שלך, התפקידים ומערכות היחסים, זה יכול להיות מאתגר, אבל זה דורש יכולת לניהול זמן נכון. החדשות הטובות הם שאתה לא צריך שום טכניקות מסובכות, רוב הזמן זה מספיק לזכוראת סדר העדיפויות בשביל לנהל את הזמן כמו שצריך. זה אומר להגדיר עדיפות לכל הדברים שאתה עושה כך שהדברים החשובים תמיד יקבלו יחס מועדף, בזמן שהדברים האחרים יחכו בצד עד לסיום. מה הדברים שחשובים? מקום טוב להתחיל יהיה לקטלג את כל המשימות לפי מצבים: דחוף וחשוב. הדברים שיקבלו עדיפות הם אלו שדחופים וגם חשובים, כמו משברים שצריכים טיפול מיידי. אחריהם יגיעו אלו שחשובים אך לא דחופים, כמו לבנות מערכות יחסים ותכניות לעתיד. אחריהם יגיעו משימות דחופות אך לא

חשובות, כמו לדוגמה צלצול טלפון בזמן עבודה או תשלום מיסים, ומיד אחריהם יגיעו המשימות שלא חשובות ולא דחופות – נטו בזבוז זמן, במילים אחרות. שים לב: הכי חשוב זה לעבוד על המשימות בקטגוריה השניה – חשובות: עם הזמן תגלה שככל תשקיע בהם יותר כך יהיה פחות לעשות בכל שאר הקטגוריות.

פרדיגמת ניצחון או הפסד

מה זה פרדיגמה אתם בטח שואלים? זו הצורה שבה אתם רואים את העולם סביבכם והצורה בה אתם מסיקים מסקנות ממה שאתם חווים. צורת ההסתכלות של רוב האנשים היא "ניצחון או הפסד". זה אומר שכאשר הם מדברים עם אחרים – בעבודה או בחייהם הפרטיים, קיימת סוג של תחרותיות בה הם צריכים לנצח את האחר. אך, רוב הסיטואציות בחיים אינם דורשות תחרותיות ותמיד טוב יותר כשכולם עובדים לפי פתרון של ניצחון לשני הצדדים שמועיל לכולם, מאשר להילחם על תוצאה של "ניצחון או הפסד". החיסרון העיקרי של "נצח או הפסד" היא שכאשר שני הצדדים משתמשים בגישה הזו, הם בעצם מגיעים למצב של "הפסד או הפסד".

מעבר לכך, זה לא אפשרי לשמור על קשר טוב לטווח הארוך כאשר משתמשים בגישה הזו. קחו דוגמה:

אם החברה שלך מוכרת שירותים ללקוחות, ופתאום נתקלת במצב בו אתה נלחם על מחיר גבוה יותר בגישת ה"נצח או הפסד", יכול להיות שתצליח להעלות את מחיר העסקה קצת – אך הלקוח סביר להניח בפעם הבאה יעדיףלעשות עסקים במקום אחר, מה שאומר שבטווח הארוך אתה בהחלט מפסיד כאן. אך, אם תחשוב "נצח או נצח", אתה תמצא שאתה בונה הרבה קשרים חיוביים בגלל שכל אינטרקציה מחזקת את הקשר, מאשר הורסת אותה.

בדוגמה הקודמת, אם במקום זאת היית הולך בגישת ה"נצח נצח", הלקוח היה חוזר מרוצה וסביר להניח היה זוכרשנהגת בו בצורה פיירית – והוא יחזור בפעם הבאה ואפילו יספר לאחרים על כך, מה שאומר שהרווח שלך עלהבטווח הארוך. תרגיל טוב הוא להתחיל עם קשר חשוב שאנו רוצים לפתח בו מנטאליות של "נצח או נצח". שים את עצמך בנעליו של הצד האחר וכתוב מה אתה מאמין שנחשב "ניצחון" בשבילו. עכשיו חשוב על אילו תוצאות יחשבו "ניצחון" בשבילך. לבסוף, צור קשר עם הצד האחר ונסה לפתח הסכם מבוסס על עיקרון ה"נצח או נצח", בו שניכם תצאו מרוצים.

דמיין את עצמך נכנס לדוקטור ומתחיל להסביר מה כואב לך, הוא קוטע אותך באמצע שאתה מדבר ואומר "שמעתי מספיק" ומביא לך מרשם.

סביר להניח שלא היית בוטח בו. למרות שהדוגמה נשמעת

מוגזמת, אנחנו פועלים בצורה מאוד דומה בחיי היום-יום שלנו, במיוחד כשאנחנו מדברים עם אחרים. אנחנו לא באמת מקשיבים למה שהם אומרים ובמקום זאת אנחנו מציבים את הסיטואציה של עצמנו עליהם ובכך באים עם פתרונות מהירים שאנחנו יכולים לתת להם.

אנשים נוטים לסמוך על שיפוט של מישהו ברגע שהם מרגישים שהוא הבין את הסיטואציה שלהם לגמרי. אז, אם אתה רוצה שיכבדו אותך בתור מאזין ונותן עצות, אתה צריך לפתח יכולת הקשבה אמפטית. זה משנה את הפרדיגמה מ"אני מקשיב בשביל שאוכל לתת תשובה" ל"אני מקשיב כך שאוכל להבין את הבן אדם שנמצא מולי". הקשבה אמפטית זה לנסות להתחבר למקום של האדם האחר כך שתוכל להבין אותו ריגשית ואינטלקטואלית.

מה אומרים המומחים?

לפי מומחים בתקשורת, המילים שאנחנו אומרים תופסים רק 10% מהשיחה, כאשר הקול תופס 30% מהשיחה ושפת הגוף שלנו 60% מהשיחה.

מה שאומר, שבשביל להשתפר בהקשבה אמפטית, אנחנו לא צריכים רק להקשיב למילים – אנו צריכים לשי םלב להרגשה, להתנהגות ולמשמעות מאחוריהם.

דרך אחת לעבוד על היכולות האמפטיות היא לשים לב לשיחה בלי לשמוע את המילים. איזה רגשות אתם רואים שמתקשרים?

ברגע שתשפרו את היכולות האמפטיות שלכם הקשרים שלכם עם בני אדם ישתפרו. הסתכלו על זה כמו בנק של קשרים שתמיד טוב לפתח – לך תדע מתי הבן אדם יוכל לעזור לך. תמיד חפשו לשפר קשרים ולהיות במאזן חיובי יותר מבמאזן שלילי, בו אתה מפחד להגיד איזו מילה לבן אדם כדי שלא "יתפוצץ".

זהו ההרגל שכל האחרים מתחברים אליו: סנרגיה.

סנרגיה משמעותה סיטואציה בה התרומות של כולם מצטברות לסכום אחד שעוקף את כמות התרומות המצטברות של יחידים.

כל אחד מאיתנו רואה את העולם בצורה שונה ויש לו את

החוזקות משלו. אתה יכול לנצל את הכוח של סנרגיה בכך

שתהיה פתוח עם אחרים ותעריך את השוני הזה. כשיש באמת סנרגיה בין אנשים, הם מקשיבים אחד לשני, שמים עצמם

בנעליים אחד של השני ומשתמשים בתרומות של האחרים

כדרך ליצור משהו גדול. הם באותו הצד, מנסים לטפל באתגרים

משותפים, לא נלחמים אחד בשני.

הדרך לסנרגיה מתחילה בלראות את האינטרקציות שלך עם

אחרים כהרפתקה. התוצאה של ההרפתקה הזו אולי לא תהיה

לגמרי בשליטתך, אך אתה עדיין צריך לקבל את זה עם פתיחות

מוחלטת. זה דורש ביטחון עצמי רב, ואמונה ששילוב התרומות

של כל צד יכול להוביל למשהו גדול, אפילו אם המסע לשם הוא

מבולגן ועם קשיים.

איך תוכל להתחיל ליישם את ההרגל?

צור רשימה של אנשים שאתה חושב שקשה לדון איתם על דברים

וחשוב על צורת הראייה שלהם. אם היית עם יותר ביטחון עצמי

עם ראש פתוח, אתה חושב שיכולת למצוא סנרגיה בין

הפרספקטיבה שלך לשלהם?

אם חוטבי עצים היו מבזבזים את הזמן שלהם רק בלחצוב את העצים בלי לעצור לרגע לחדד את הגרזנים שלהם, הם היו מוצאים את עצמם עם כלי לא עובד שלא יכול להפיל אפילו עץ אחד.

בצורה דומה, כך גם אם אתה לא תעצור לטפל בעצמך, כל דבר אפקטיבי שתשיג יהיה רק לתקופה קצרה ומהר מאוד תמצא את עצמך מותש ולא יכול לשמר את ההרגלים הטובים שפיתחת. זה למה ההרגל שפר את יכולותיך הוא השביעי והחיוני לשמירה על ההרגלים האחרים, והוא מגיע לארבעה מימדים בחיים שלנו:

פיזית – בשביל להישאר בריא, אתה צריך להתאמן באופן קבוע, לאכול בריא ולהמנע מלחצים.

נפשית – גם היא תורמת לאפקטיביות. זה יכול לומר להתפלל או לעשות מדיטציה, או פשוט מדי פעם לחשוב על הנורמות והערכים שלך.

מנטלית – בשביל להישאר בריא מנטלית, קרא הרבה ספרים והמנע מלבזבז יותר מדי זמן מול מסך הטלוויזיה. השאר גם מקום לכתיבה – מכתבים, יומן או מה שלא יהיה. לתכנן ולארגן דברים זה גם דרך טובה להשאיר את המוח חד.

והאחרון – חשוב לשמור על הקשרים החברתיים והבריאות הרגשית בכך שתנסה להבין אחרים ותבנה מערכות יחסים חיוביות איתם.

תמיד תכין לעצמך זמן לטעינה מחדש, הרבה טוענים שאי אפשר למצוא זמן לזה, אבל בטווח הארוך זה חובה בשביל לשמור על אפקטיביות ופרודקטיביות גבוהה.

כותב הספר נתן לנו הרגלים חזקים מאוד לאמץ שאיתם נוכל לשפר את עצמנו.

לסיכום, מה שתצטרך לעשות:

תהיה פרואקטיבי: יש לך יכולת טבעית להשפיע על הסביבה שלך, אל תבזבז את הזמן רק בלהגיב לדברים שקורים בחיים ולנסיבות. קח פיקוד ונווט את הספינה.
התחל עם סוף מוכן מראש: אל תבזבז את החיים שלך בלעבוד ללא מטרה ובלסיים כל עבודה שקופצת ליד. תכין דימיון ספציפי לעתיד וכוון את המעשים שלך לשם בשביל להביא את זה למציאות.
תכין סדר עדיפויות: בשביל לתת העדפה לעבודות, התרכז במה שחשוב כלומר הדברים שיביאו אותך קרוב יותר לדימיון העתידי שלך. אל תסחף אחרי דברים דחופים ובעיקר לא אחרי דברים לא חשובים.
חשוב בצורת "ניצחון ניצחון": כשאתה מנהל משא ומתן עם אחרים, אל תחשוב על לקבל את החתיכה הגדולה ביותר מהעוגה, אלא על חילוק שיהיה מקובל ומועיל לכל הצדדים. כך אתה תקבל חלק פיירי וגם תבנה קשרים חיוביים חזקים.
חפש קודם כל להבין, אחר כך להיות מובן: כשמישהו מציג בפנינו בעיה, אנחנו ישר קופצים לכתוב לו פתרון. זו טעות, אנו צריכים במקום זה לקחת את הזמן בשביל באמת להבין את האדם האחר ורק אז לתת להם המלצות.
סנרגיה – אמץ את העיקרון המדריך שתרומה של הרבה יעבור בהמון את הסך תרומה של יחידים. זה יעזור לך להשיג מטרות שלא חשבת שבהישג ידך.
שפר את יכולותיך: אל תעביד את עצמך למוות, תרצה בצורת חיים שמשאירה לך מקום לטעינה מחדש, כך שתוכל להישאר אפקטיבי לטווח הארוך.