ארבע ההסכמות

יצא לנו לא פעם לשאול את עצמנו במהלך החיים – מי אנחנו? האם אנו תוצר של הסביבה? של החברה? או שאולי מי שאנחנו נקבע כבר לפני הולדתנו?

הסופר חוזר ואומר שאנחנו לא יותר מאשר החוקים שסובבים אותנו. חוקים אלה נוצרו ועדיין נוצרים מהשפעת ההורים שלנו, הסביבה, הממשלה – הכל מוגדר מראש: מה טוב ומה רע, מה כדאי ומה לא. מהרגע שנולדנו, אנו עוברים סוג של "אילוף", בדיוק כמו שעושים לבעלי חיים. אנו מקבלים פידבק חיובי כאשר אנו מצייתים לכללים, ונזיפה כאשר אנו לא. כל בעל חיים בעולם מתחנך בצורה הזו, וכך גם אנחנו.

אלא שאנחנו בני אדם, וזכינו במוח וביכולת בחירה משלנו. כל אחד מאיתנו בא לעולם כדי להביא משהו חדש איתו – אך החוקים סביבנו שינו אותנו עם הזמן.

הסופר חוזר ומדגיש, כי חלק גדול מההסכמים שקיבלנו מרגע היותנו ילדים מחלישים ומקטינים אותנו מהפוטנציאל הטמון בתוכנו.

לדוגמה, עוד לפני שננסה ללמוד תחום חדש, אנו עלולים להרים ידיים מראש – כי אחרים אמרו שזה "קשה" או "מסובך". אנחנו, כהרגלנו, ישר לקחנו את ההסכם שלהם עם עצמם והפכנו אותו להסכם שלנו גם כן. מאותו הרגע הורדנו את עצמנו למטה והתחלנו במומנט שלילי.

עלינו להבין כי שום הסכם שאילפו אותנו אליו אינו שלנו, ואנו לא יצרנו אותו. לרוב, ההסכמים הללו רק מקטינים אותנו. הספר מציג ארבעה הסכמים שעלינו לאמץ, שיעזרו לנו להיפטר מה"כלא" המנטלי שהסכמי החברה בנו עבורנו.

ההסכם הראשון שהסופר נותן לנו הוא "טוהר המילה". למילים יש כוח של קסם – המילה הקטנה ביותר יכולה להוות כישוף שחור על אדם.

לדוגמה, אם נגיד למישהו שהוא לא מוצלח, הרי שהוא עלול להאמין בכך, וזה יהפוך להסכם שיחסום אותו מלהיות מוצלח. אנחנו בעצם מציבים מכשול בינו לבין מטרתו. ההסכם הזה צריך להתלוות אלינו גם כלפי עצמנו. אם נגיד שאנחנו לא יכולים או לא מסוגלים, בעצם הטלנו על עצמנו כישוף.

להיות עם טוהר המילה פירושו לעולם לא להשתמש בכוח המילים כנגד עצמנו. כל פגיעה בעצמנו נחשבת כחטא. זה יכול לבוא בצורות שונות: ביקורת עצמית, תחושות אשמה – כשאנו חושבים שאנחנו "טיפשים מדי", "לא מסוגלים", או "שמנים מדי". רק מעצם נטיעת מחשבות אלו, אנו משתמשים בכוחן של המילים כנגד עצמנו. במקום זאת, אנו יכולים להתעקש ולהזכיר לעצמנו כמה אנו מוצלחים וכמה אנו אוהבים את עצמנו.

סיפור לדוגמה: לאישה חכמה ויפה הייתה ילדה שהיא אהבה בכל ליבה. יום אחד, האם חזרה הביתה מותשת מהעבודה ורצתה שקט וזמן לעצמה. הילדה הייתה במצב רוח שמח והחלה לשיר. האם איבדה שליטה וצעקה על הילדה, "יש לך קול צורם! תשתקי!"

הילדה, בעקבות החוויה הזו, האמינה במה שאמה אמרה, ועשתה הסכם עם עצמה שהקול שלה היה מכוער ומציק. היא לא שרה זמן רב והתקשתה לתקשר עם אחרים.

זה מראה כמה אנו יכולים להיות משועבדים למילים וכמה כוח יש להן. תחשבו כמה פעמים אמרתם לעצמכם שאתם לא מספיק טובים. כל פעם שעשיתם זאת, יצרתם הסכם עם עצמכם ופעלתם לפיו.

לכן, ההסכם הראשון לעבר עתיד טוב יותר הוא טוהר המילה. תמיד תחזקו אחרים ואת עצמכם. כאשר אתם מדברים רעות על מישהו, אתם מכניסים רעל לעצמכם ולו.

ההסכם השני שהסופר נותן הוא "לא לקחת דברים אישית".

כאשר אדם מסוים מתנהג אלינו בצורה שלילית ואנחנו מחליטים להיפגע ממנו, זה מהלך שגוי. השגיאה נובעת מכך שאנחנו לוקחים את מה שהוא אומר כאמת – דבר שמפעיל עלינו כישוף ומגביל אותנו. האדם שהתנהג כלפינו בצורה השלילית, פשוט מביע את ההסכמים שלו ואת האופן שבו הוא רואה את הדברים, וזה לעולם לא נוגע לנו.

אפשר לראות זאת בהמון סיטואציות: "אתה לא רוקד יפה", "אתה לא שר יפה" וכד'. האדם מביע כלפיך את מה שהוא מרגיש באותו רגע. לכן, כשאותו אדם שמח, הוא עשוי להגיד מילים יפות, וכאשר הוא מרגיש פחות שמח, הוא עלול לנסות להשפיל ולהוריד.

כעת, לאחר שהבנו שהעולם לא סובב סביבנו, וכך גם המילים המופנות "כלפינו", הפתרון הוא לזהות ולהבין את הערך שלנו ולהכיר בחוזקות שלנו. כך, לא משנה מה יגידו לנו – אנחנו כבר מכירים ויודעים את האמת על עצמנו.

ההסכם השלישי שהסופר נותן לנו הוא "במקום להניח הנחות, לשאול שאלות".

ישנם מצבים רבים בחיים בהם אנו נוטים לקחת מילה או סיטואציה בהבנה מסוימת, ולהניח שאנחנו יודעים מה פירושה ומה כל אחד מהצדדים רוצה. לדוגמה, בזוגיות, לעיתים אנו מצפים שבן הזוג יבין בדיוק מה אנחנו מרגישים מבלי שנצטרך להסביר זאת בעצמנו.

הדרך לטפל בבעיה זו היא תמיד לשאול שאלות לגבי סיטואציות, רגשות וכוונות. כך גם כשאנו מניחים הנחות לגבי עצמנו; אנו עלולים להניח שאנו יכולים לבצע משימה מסוימת – כמו לטפס על הר – וכשאנו נכשלים, אנו עלולים לחשוב שהבעיה היא ביכולות שלנו. אך, הטעות האמיתית הייתה שלא שאלנו שאלות הקשורות לנושא, וכך לא ניסינו להבין אם אולי משימה אחרת תתאים לנו יותר ונוכל להצליח בה.

למדנו שהדרך היחידה שלנו להימנע מהנחות שגויות היא לשאול שאלות, לא משנה כמה זה קשה או לא נוח. לדוגמה, אם חבר לא אומר לך שלום, במקום להניח שמשהו לא בסדר, עדיף לשאול, "מה הולך? האם הכל בסדר?"

הדבר החשוב ביותר לזכור הוא לשמור על תקשורת נקייה ומדויקת.

ההסכם הרביעי שהסופר נותן ומסיים איתו הוא "תמיד לעשות את המיטב".

את המשפט הזה אנחנו שומעים כבר מימי בית הספר, ומסתבר שהיינו צריכים להקשיב לו. זה משום שאם תמיד נעשה את המיטב שלנו, לא יהיה לנו מקום להאשים או לשפוט את עצמנו.

נכון, עשיית המיטב משתנה מיום ליום. בימים מסוימים, המיטב שלך יהיה חזק ומשמעותי, ובימים אחרים, זה לא יהיה כל כך מדהים. הדוגמה הטובה ביותר היא ההבדל בין תפקודנו בבוקר לבין תפקודנו בלילה. חשוב לזכור שתמיד יהיו רגעים שבהם נהיה חלשים יותר, כי אם נלחץ על עצמנו יותר מדי, נישאר בלי כוחות בכלל. חשוב לזכור שההתמדה היא העוצמה האמיתית, ולא כוח הרצון הרגעי.

לכן, כשאתם עושים את המיטב שלכם, עשו זאת מתוך שמחה והתמקדות בפעולה עצמה, ולא בגלל תגמולים חיצוניים כמו כסף.

הספר של מיגל רואיס עוסק בשחרור אישי מתבניות חשיבה שהחברה כופה עלינו. מהרגע שאנו נולדים, אנו עוברים תהליך של "אילוף" שמגביל אותנו, ומוביל לתחושת חוסר הצלחה או תסכול. רואיס מציע לבחון את ההרגלים וההתנהגויות שלנו בצורה מודעת, ולחיות לפי עקרונות שיביאו לחיים מלאים ומשמעותיים יותר. התהליך הזה אינו קל, אך הוא מביא לתחושת חופש, שקט פנימי והתקדמות אישית.

תתחילו לקחת על עצמכם הסכם אחד במשך כל שבוע ותראו בעצמכם כיצד חייכם משתנים לטובה ואתם מתקדמים לעבר המטרות שלכם, בזמן שאתם הופכים לאדם טוב יותר. תמיד זכרו כי שינוי הוא תמיד קשה, אך עם רצון והתמדה הכל אפשר להשיג.